פסק-דין בתיק עפ"ג 9097-03-11

השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ

1.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת בכור), בת"פ 1173/08 לפיו הורשע המערער, בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של גניבת רכב בצוותא ונידון ל- 13 חודשי מאסר בפועל, ל- 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזה"ד ולתשלום קנס בסכום של 4,000 ש"ח.

2.         עפ"י הנטען בכתב האישום המתוקן שני אחרים התפרצו בלילה לדירה וגנבו מפתחות רכב ורכוש נוסף. לאחר מכן גנב אחד מהם, עימאד עביד, את הרכב, העביר אותו לנקודת מפגש בהוד השרון והתקשר לסוחר כלי רכב גנובים בשטחים כדי שישלח נהג שיעביר את הרכב לתחומי הרש"פ.

בעקבות השיחה שלח הסוחר את המערער ואדם נוסף למקום המפגש כדי להעביר את הרכב לתחומי הרש"פ. המערער והאחר הגיעו למקום, המערער פתח את דלת הרכב, הניע אותו ונהג בו לכיוון השטחים עד שנתפס.

3.         מתסקיר שירות המבחן שהוגש לצורך מתן גזר הדין עולה כי  המערער קיבל אחריות מלאה על מעשיו, הביע צער ובושה, והסביר התנהגותו על רקע מצב נפשי וכלכלי קשה באותה תקופה לצד התחברותו לחברה עבריינית.

המערער ביצע תפנית חיובית, השתלב בעבודה יציבה ופיתח קשר משמעותי בחייו. על מנת שלא לחשוף אותו לאווירה שלילית השוררת בין כתלי הכלא, שיכולה להחריף את דפוסיו הבעייתיים, המליץ שרות המבחן להטיל עליו מאסר שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי. 

4.         בימ"ש קמא הביא בפתח גזר דינו את עובדות כתב האישום המתוקן ואת הכתוב בתסקיר המבחן, את תוכן גיליון ההרשעות הקודמות של המערער ואת דברי ב"כ הצדדים והמערער שאמר שהוא מצטער על מעשיו, הוא עובד באופן מסודר בארץ, אין לו חברים, הוא קנה בית ליד רמאללה ויש לו תשלומים, אין לו בעיה לרצות מאסר והוא מוכן לבצע עבודות שירות.

בימ"ש קמא כתב בגזה"ד שהמערער היה חוליה בביצוע עבירות רכוש שגורמות נזק כלכלי ונפשי לקורבנותיהן, יש לו מעורבות קודמת בפלילים ועונש מאסר ע"ת שהוטל עליו בגין פריצות לרכב לא הרתיע אותו.

בימ"ש קמא קבע שחלוף הזמן מאז האירוע נגרם בשל דחיית הדיונים בגלל מחדלי המערער ואין בכך שיקול לקולת העונש.

5.         בסעיף 6 לדיון בגזה"ד קבע בימ"ש קמא " סופו של דבר, ולאחר שקלא וטריא, אני סבורה כי יש להעדיף את השיקולים שבאינטרס הציבורי - על פני העולה מנסיבותיו האישיות של הנאשם - לרבות הרתעה וגמול.

יש להרתיע מביצוע עבירות רכוש, באופן פוגעני ומתוחכם, כשבנסיבותיו של הנאשם, כעולה מתסקיר שירות המבחן וטיעוני ב"כ יש כדי הקלה מסוימת בדינו".

נימוקי הערעור:

1.         בימ"ש קמא העניש את המערער כאילו הוא פרץ לדירה, גנב את מפתחות הרכב והסיע אותו למקום המפגש למרות שהודאתו המסויגת של המערער לא כללה הודאה במעשים אלה.

המערער הודה כי פנה אליו אדם, אותו הכיר זמן קצר קודם לכן, וביקש ממנו להעביר את הרכב שלו מת"א לחברון תמורת 1000 ש"ח, בטענה כי מכר את הרכב ויש להעבירו לקונה. את הסכום המערער היה אמור לקבל מהקונה, אשר לטענת הסוחר היה חייב לו 5000 ש"ח וחלקו היה נהיגה ברכב בלבד.

2.         מדובר באירוע חד פעמי, המערער לא הכיר את הנפשות הפועלות ולא נטל חלק בתוכנית הפריצה והגניבה. ביהמ"ש קמא שגה כאשר ייחס למערער תחכום וראה בו חלק משרשרת משומנת של גניבות רכב.

3.         בימ"ש קמא שגה כאשר התעלם מהמלצת שירות המבחן ומהשינוי החיובי שעבר המערער וכן לא התחשב בכך שהמערער הודה וחסך מזמנו של בית המשפט.

4.         בימ"ש קמא שגה כאשר ייחס למערער את הדחיות שנבעו מסניגורו, שהוחלף לבסוף, ושלא היה להן קשר למערער, אשר הקפיד להגיע לכל ישיבות בית המשפט.

5.         עברו של המערער איננו מכביד וחלפו חמש שנים מאז גנב המערער כלי רכב בסוף שנת 2002.

תגובת המשיבה